מי מפחד מקביעת גבולות?

כשאני מתחילה תהליך הנחיה, אחד הדברים הראשונים שאני מבקשת מההורים זה לקבוע מהם הגבולות שלהם. זה אולי נשמע כמו משהו פשוט, בפרט אם אתם לא מרגישים שיש לכם בעיה עם הענקת גבולות עם הילדים – אבל לא פעם זו משימה לא פשוטה. לפעמים גם כשאנחנו יודעים לסרב לילדים ומכירים את העקרונות של הענקת גבולות נכונה, קצת קשה לנו להגדיר לעצמינו מהם אותם הגבולות. לפעמים הגבולות של אמא שונים מאלא של אבא או שאחד ההורים כלל לא מעניק גבולות לילדים בעוד השני מגביל אותם כל הזמן. במאמר הזה אני רוצה לתת לכם כלים למצוא את הגבולות שלכם, את הקווים האדומים של המשפחה אותם אוכפים גם אמא וגם אבא.

מעקב פשוט יכול לגלות לכם מהם הגבולות שלכם

השלב הראשון בקביעת הגבולות הוא זיהוי שלהם. כדיי לזהות את הגבולות שלכם, ההצעה שלי אליכם היא לקחת יומיים-שלושה, אפילו שבוע, ולעשות מעקב אחרי עצמכם. לשים לב מתי אתם לא מסכימים לתת משהו לילדים, מתי אתם קובעים עובדה בשטח ("עכשיו נכנסים להתקלח !") ומתי אתם מונעים מהילדים לעשות משהו. אפשר ברישום הזה לכתוב גם מקומות שרציתם להיות קצת יותר חד משמעים אבל פשוט לא הצלחתם, וגם מקומות בהם ההורה השני העניק את הגבול (בין אם הסכמתם על זה ובין אם לא).


אם אחרי מעקב של יומיים-שלושה שמתם לב שלא הצלחתם למצוא מספיק מקומות בהם אתם מעניקים גבול לילדיכם, נסו לעשות את התצפית מזווית אחרת וחשבו איפה הייתם רוצים לראות שיפור. למשל, אם אתם לא מעירים לילדיכם על זה שאינם אוספים צעצועים כי אתם אוספים אחריהם, אבל הייתם רוצים שהם ילמדו לאסוף לבד – תכתבו שהייתם רוצים שהילדים יאספו לבד את הצעצועים שלהם). אם אתם בוחרים בשיטה זו, ובפרט אם ההורים חלוקים בדעותיהם לגבי הגבולות שיש להעניק לילדים, כדאי שכל אחד מבני הזוג יכתוב (או לפחות יחשוב לעצמו) מהם הנקודות החשובות לו.


השלב הבא הוא שלב הדיוק והחידוד. אחד הדברים שהכי חשובים בבחירת הגבולות המשותפים לנו כהורים זה שנתחבר לגבול שבחרנו. אם אנחנו נגדיר גבול שאנחנו לא מתחברים אליו או להיגיון שמאחוריו – יהיה לנו הרבה יותר קשה לאכוף את אותו הגבול ועלולים לצאת לנו משפטים שעשויים להסגיר את אי ההסכמה שלנו ולאותת לילד שאולי הגבול הזה לא לגמריי מוחלט וכך ינסה לפרוץ את אותו הגבול. לכן בשלב זה חשוב שתבחרו מבין כל הגבולות שזיהיתם או שאתם מעוניינים בהם – את מה שנראה לכם הכי מהותי. אחרי שבחרתם עד 4-5 חוקים כאלה, הגדירו למה החוק הזה חשוב לכם (כלומר, מה ההיגיון מאחוריו), מה המטרה של החוק הזה (כלומר, מה אנחנו מנסים ללמד את הילדים דרך זה, או מפני מה אנחנו שומרים עליהם) ומה ההשלכות של הפרת החוק הזה.


את שלב הדיוק והחידוד אתם יכולים לעשות ביחד כזוג, אם אתם מאוד מתואמים ביניכם. אם אתם חולקים בדיעותיכם לגבי הגבולות, כדאי לעשות את השלב הזה בנפרד. אם יש לכם חוק שכתבתם כי ראיתם שאחד ההורים מקפיד עליו ואתם לא מבינים למה, סמנו לכם אותו בסימן שאלה – לקראת הצעד הבא.


הגיעו לשיחה עם ראש פתוח ורצון להקשיב

השלב הבא הוא שלב המשא ומתן. בשלב זה אתם צריכים למצוא קצת זמן זוגי ולשבת עם בן/ת הזוג ורשימת הגבולות שבחרתם או שמסומנים בסימן שאלה. בשלב זה תשוו רשומות ותמצאו את המקומות המשותפים לכם. אם אין נקודות השקה, או שאחד מבני הזוג כלל לא מעניק אף גבול, זה הזמן שלכם לשלוף את מה שהכנתם בשלב הדיוק והחידוד ולהסביר לצד השני את ההיגיון מאחורי החוק ואת מטרתו. בתור הצד המשכנע, חשוב שתהיו מצד אחד ברורים ובהירים ומצד שני פתוחים לקבל סירוב. לפעמים יש עקרונות שאחד ההורים גדל עליהם שלהורה השני זה באמת פשוט לא מהותי ביחס לדברים אחרים. בתור הצד המקשיב, חשוב שתשמרו על ראש פתוח. נסו להתחבר להיגיון, שאלו שאלות ענייניות ובמידה ואתם מרגישים שהחוק מיותר או לא נכון – נסו לחדד אותו, לתת סיבה הגיונית למה החוק לא מקובל עליכם (למשל, אם יש חוק אחר שחשוב לכם יותר, או אם אתם יודעים שהילד לא מסוגל פיזית או מנטלית להתמודד עם חוק כזה).


אחרי השיחה הזו אתם אמורים לצאת עם 4-5 חוקים (גבולות) שבהם שני ההורים מתואמים ואוכפים אותם באופן זהה (זוכרים? אמרנו שהחוק גם צריך להגיד מהן ההשלכות של אי עמידה בחוק). איך בכלל מנסחים חוק כך שיהיה ברור גם לנו וגם לילדים? זה כבר נושא למאמר אחר…

התגובות סגורות.

WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: