לא, לא התבלבלתם. לא הגעתם לאיזה אתר חדשות או למדור פוליטיקיה. אני מדברת על הבחירות שאנחנו מעניקים לילדים שלנו.

אתם בטח מכירים את השלב הזה בחיי הילדים שלנו שהם פתאום רוצים הכל לבד, הם רוצים להחליט הכל ולא מוכנים בשום פנים ואופן ללבוש את הבגד שבחרנו להם או לאכול את מה שבישלנו להם. לפעמים קוראים לזה “גיל שנתיים”. לפעמים זה קורה מאוחר יותר ואז לא מבינים מה קרה. אבל רוב הילדים מגיעים למצב הזה במוקדם או במאוחר.

כשהשלב הזה מגיע לא פעם אנחנו מוצאים את עצמינו מבולבלים לנוכח המצב. יש מי שממשיך להתעקש להחליט עבור הילדים שלו ואז כל דבר קטן שעושים הופך למלחמה והכל בכוח ובבכי. במצבים כאלה לפעמים הילדים יחליטו להתמרד ונראה רגרסיה גם במקומות שהם לא רוצים להחליט או שהם יתנהגו פתאום בצורה יותר חצופה ויסרבו לשתף פעולה כמעט בכל דבר.

אחרים עושים את הדבר ההפוך לגמריי – מאפשרים לילד לבחור הכל. פותחים בפניו את המקרר או את ארוןהבגדים או כל דבר ונותנים לו לבחור מהמבחר הרחב והמגוון את כל מה שהוא רוצה. במקרים כאלה לפעמיםהילדים בוחרים דברים שהם לא באמת מסכימים כמו חולצה קצרה בחורף או לאכול רק ממתקים, ואז ההוריםמסרבים והילד בוחר משהו אחר שהם לא מרשים (לפעמים) או מתאכזב מאוד ובוכה וגם פה הוא מסרב לשתףפעולה.

בחלק אחר של המקרים בהם אנחנו פותחים בפני הילדים את כל האופציות זה פשוט לוקח המון זמן. וככה מגיעים הורים שאומרים שהם לא מספיקים להתארגן בבוקר כי הכל נתון לבחירה של הילד ולוקח לו המון זמן לבחור לעצמו את הבגדים ומה הוא רוצה לאכול ובסוף אנחנו יוצאים מהבית באיחור של שעה עם הורים מותשים וילדים לאו דווקא מרוצים.

הורים מהסוג השני הרבה פעמים מתעייפים אחרי תקופה ומבינים שמשהו חייב להשתנות ואז או שהם משנים את הגישה שלהם ב-180 מעלות והופכים להיות ההורים מהסוג הראשון שפשוט קובעים הכל עבור הילדים שלהם וגם אז משהו לא עובד וזה מאוד מייאש. הדבר השני שההורים האלה עושים זה להחליט ש”נקבע מראש” וכך הם מבקשים מהילדה בת ה-3 לבחור מראש את הבגד שהיא תרצה ללבוש מחר לגן, או מהילד בן ה-4 מה ירצה לאכול מחר. לפעמים זה עובד, אבל לא תמיד ילדים בגילאים כל כך צעירים יכולים להתחייב גם להחלטה פשוטה מהסוג הזה ואז כשמגיעים לרגע האמת הילד לא מוכן לקבל את הבחירה של עצמו ואנחנו נשארים באותו המצב.

אחד הדברים הראשונים שצריך להבין הוא שהשלב הזה שבו הילדים רוצים להחליט לבד הוא טבעי וחיוני. ילד שרוצה להחליט לבד הוא ילד ששואף להיות עצמאי וחשוב שאנחנו כהורים נדע לתת לו את העצמאות הזו באופן מפוקח ואחראי. כשאנחנו נותנים לילדים שלנו אפשרות לבחור באופן מבוקר אנחנו למעשה תורמים לתחושת העצמאות של הילדים שלנו בלי לפרוץ את כל הגבולות.

הבחירה המבוקרת היא בחירה שאנחנו נותנים בין שתי אפשרויות (מקסימום שלוש אפשרויות) שמקובלות עלינו. זה אומר שבבוקר כשמתארגנים במקום להנחית על הילד מה הוא יכול ללבוש או לפתוח בפניו את כל הארון, אנחנו ניקח שתי אפשרויות שמקובלות עלינו ונאפשר לילד לבחור מביניהן. בארוחת הצהריים נבחר גם כן שתי אפשרויות ונאפשר לילד לבחור מבין שתי האופציות.

כמו שכבר ציינתי, הענקת האפשרות לבחור צריכה להיות מבוקרת כדיי לא לפגוע בסמכות ההורית שלנו. זה אומר לא רק צמצום אפשרויות הבחירה, אלא גם ההחלטה איפה לאפשר לבחור. בגישה שאני נוקטת בה ההורות היא לא שותפות מוחלטת בה הילדים שלנו בוחרים הכל. את הבחירות אנחנו מאפשרים לילדים במקומות שבהם אין חוקים וכללים ברורים שקבענו מראש (אלא אם כן בחוק יש איזשהו חופש לבחור – כמו למשל חוק שבו מותר ממתק אחד ביום ונוכל לאפשר לילדים לבחור מתי לאכול את הממתק הזה).

לסיכום, לצד הגבולות שחשובים ביותר לגידול ילדים בסביבה בטוחה, חשוב לא לשכוח להעניק להם גם אפשרות בחירה. כשאנחנו מאפשרים לילדים שלנו לבחור בצורה מבוקרת אנחנו למעשה נותנים להם טעימה מהחיים כאנשים בוגרים ולוקחים אותם עוד צעד אחד לקראת עצמאות ולקראת חייהם כבוגרים.