מה זה בכלל הנחיית הורים?

אם אתם פה, וכבר עברתם בעמוד האודות או בעמוד הבית, כנראה שאתם מבינים שאני מנחת הורים. אבל מה זה בכלל מנחת הורים? מה עושה מנחת הורים? ואולי אפילו יותר חשוב – מה היא לא עושה?

אז נתחיל מהכללי – הנחיית הורים הוא מקצוע ייעוצי שבו אשת מקצוע (אני כותבת בלשון נקבה, למרות שיש בהחלט גם מנחי הורים גברים) עוזרת להורים ונותנת להם כלים להתנהלות מול הילדים שלהם. כמו הרבה מקצועות ייעוציים אחרים, הנחיית הורים הוא תהליך. תהליך למידה גם עבור המנחה וגם עבור המשפחה. בתהליך לאט לאט המנחה נחשפת לעוד צדדים ומקרים ולומדת לדייק את ההנחיות, ההורים לאט לאט לומדים את ההנחיות והגישה ולומדים ליישם יותר בקלות (עד לסיום התהליך בו הם כבר לא זקוקים לליווי) וגם הילדים לומדים לאט לאט את ההתנהלות החדשה בבית. בתוך תחום הנחיית ההורים יש גישות שונות ושיטות עבודה שונות, אבל זה נושא לפוסט אחר.

בפוסט הזה אני אתמקד אתכם במה שאני עושה כמנחת הורים, ולא בהכרח במה שעושות מנחות אחרות, כי כאמור הגישות הן רבות ומגוונות. בגישה שלי הנחיית הורים צריכה לשים דגש על ה"איך" ולא על ה"מה". זה אומר שכשאני מגיעה לתת כלים למשפחה, אני כן אומר להם שהם צריכים חוקים בבית, אבל לא אקבע מהם. אם יש הורים שיגידו שאין להם בעיה לתת לילדים שלהם ממתקים ללא הגבלה או שאינם מגבילים זמן מסך, למרות שאולי לכולם זה נראה כמו בעיה גדולה – מבחינתי זו הבחירה שלהם וזה ממש בסדר. בגישה שלי אם זה לא מפריע להורים – זו לא בעיה.

מנחת הורים לא אמורה לנזוף בכם ולקבוע לכם על החוקים שאתם קובעים לילדים שלכם

אז מה בכל זאת אני עושה בתהליך?

קודם כל, אני מקשיבה. מקשיבה להורים ולמה שמפריע להם. מקשיבה למה שהם מספרים שקורה להם ביום-יום. לא רק למה שרע, אלא גם למה שטוב וגם לדברים הרגילים שאולי נראים להם בנאליים. אחרי שהקשבתי להורים ולמה שהם מספרים, אני מקשיבה גם קצת למה שהם לא מספרים, למה שיש בין השורות. לפעמים אלו יהיו התחושות שלהם ביחס להורות שלהם, לפעמים זה יהיה להרגיש את הילדים דרך מה שמספרים ההורים.

תהליך אצלי שם דגש על ה"איך" ולא על ה"מה". זה אומר שאחרי שאני מקשיבה, מתוך ההבנה של הצרכים של ההורים ושל הילדים, אני מתחילה לכוון את ההורים איפה כדאי להשתפר ומה כדאי לשמר. אני עוזרת להם להבין טוב יותר את הילדים שלהם כדיי לתת מענה יותר נכון לצרכים ולרצונות שלהם מצד אחד, ולדעת להעניק להם גבולות בצורה נכונה כך שהילדים ישתפו איתם פעולה וההורים מצד שני. כלומר, אני למעשה עוזרת להורים למצוא את האיזון שבין הסמכות ההורית שלהם לאינטיליגנציה הרגשית ולרגישות לילדים.

תהליך ההנחיה מסתיים ברגע שההורים מסוגלים להבין את הילדים שלהם יותר בקלות, הילדים משתפים פעולה עם ההורים באופן כללי והמשברים מצטמצמים ואם הם כבר מגיעים – ההורים יודעים כבר מה לעשות ומרגישים בטוחים בהורות שלהם. חלק נוסף שחשוב לי בסופו של תהליך זה לדעת שלא רק חיזקתי את ההורים אלא גם את הילדים, וחשוב לי שהתהליך יסתיים כשגם הילדים אחראיים יותר, עצמאיים יותר ובטוחים בעצמם.

אז מה זה הנחיית הורים מבחינתי? מבחינתי זה לעזור להורים למצוא את האיזון הזה שבין הסמכות ההורית שלהם לרגישות שלהם לילדים. זה ללמד אותם להקשיב לילדים, ללמד אותם אמפתיה ולצד זה גם לעזור להם להעניק גבולות לילדים שלהם ולהגיד להם לא מתוך בטחון מלא והבנה של החשיבות של זה.

התגובות סגורות.

WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: