שמי דנה אביעד, נשואה לנימרוד ואמא של נועה ושקד. אני מנחת הורים לגיל הרך ויועצת זוגית. 

עוד לפני שעסקתי בתחומי היעוץ, ואפילו לפני שהייתי אמא נהגתי לצפות בתוכניות שמתעסקות בהורות כמו סופר נני ועוד לפני כן ב”בית הבנדיטים הקטנים”. תמיד עניין אותי לראות את האבחנות הקטנות, את הדברים הקטנים שהורים עושים מתוך דאגה או הרגל ואיך הם משפיעים על התנהגות הילדים.

קצת אחרי הצבא הרגשתי צורך לעזור ולתמוך במי שזקוק לעזרה, וכך מצאתי את עצמי מתחילה לענות בפורומים של זוגיות במשבר בתפוז מהיוזר הפרטי שלי. רציתי לעזור, הרגשתי שאני מסוגלת. הצלחתי ליצור קשרים עם חלק מהמשתתפים ולעזור להם, אבל הרגשתי שאני זקוקה ליותר. כך מצאתי את עצמי מחפשת התנדבות משמעותית בעבודה עם אנשים. מתוקף היותי אדם טכנולוגי, התחברתי לרעיון של התנדבות און ליין וכך מצאתי את עצמי במערך המתנדבים של עמותת סה”ר (סיוע והקשבה ברשת).

בעמותה מצאתי בית. עברתי הכשרה מקצועית שבה העמקנו באמפתיה, בסובלנות, ברגישות ובכל מה שנדרש להעניק לאדם שעומד בפני משבר או אפילו רק זקוק לאוזן קשבת. התחברתי מאוד לגישה המכילה, הרגישה והאמפתית של העמותה.

בהמשך, כשהחלטתי להפוך את הנטייה הטבעית למקצוע, חיפשתי מקום שמכשיר יועצים בשיטה שאליה כל כך התחברתי בעמותה, וכך מצאתי את עצמי לומדת יעוץ זוגי במכללת עידן ההורות (שלוחה של מכללת תל-חי). הגישה חסרת השיפוטיות, העקרון שכיועצים אנחנו מתווכים, ועוזרים לנועצים שלנו למצוא את הדרך אך לא מחליטים עבורם קסמה לי.

קצת אחרי שנולדה נועה, בתי הבכורה, חזרתי לתחום ההורות שכל כך עניין אותי עוד כנערה. הקשבתי והלכתי להרצאות, קראתי מאמרים והתעניינתי, כמו תמיד. מהר מאוד מצאתי את עצמי מייעצת לחברים עיצות שהם יישמו ועבדו. ושוב, ממש כמו ביעוץ הזוגי, החלטתי שהגיע הזמן להפוך את מה שעשיתי גם בלי תשלום למקצוע והמשכתי את לימודיי במכללת עידן ההורות לתחום הנחיית ההורים לגיל הרך.

הגישה שלמדתי במכללה היא שיטת הסמכות ההורית הגמישה בה אני כל כך מאמינה. היא התחום האפור שבין הסמכות ההורית, הפן הדורש, לבין האינטיליגנציה הרגשית, הפן המעניק.

כיועצת זוגית וגם כמנחת הורים אחד הדברים החשובים לי ביותר הוא להשאר בקשב עם המשפחות שמגיעות אליי. אני מבינה שכל משפחה היא שונה, שכל אחד מגיע מעולם ערכים שונה ועם עקרונות אחרים. בליווי משפחות חשוב לי לעזור יותר עם ה”איך” ופחות עם ה”מה”. לא תמצאו אצלי מאמרים או פוסטים שאומרים כמה טלוויזיה מותר לילד לראות או מתי מותר לו לאכול ממתקים אם בכלל. 

אני מאמינה שבסופו של דבר, ממש כמו דיאטה, הורות היא אורח חיים. אנחנו צריכים להתחבר לשיטה, להאמין בה, ולא לעשות משהו שמנוגד למי שאנחנו ולמה שאנחנו מאמינים בו. אני מאמינה שממש כמו בתוכנית שצפיתי בהן עוד כנערה, השינויים הגדולים אצל הילדים שלנו מתחילים דווקא בשינויים הקטנים שאנחנו עושים, ומתוך כך נגזרת כל שיטת העבודה שלי עם משפחות.